ז'סטלב נ' כלל חברה לביטוח בע"מ-ת"א ואח'

החלטה

כללי

בפני תביעה לפיצויים בשל נזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (להלן: "חוק הפיצויים"). התובע, יליד 1964, עובד הנתבעת 5 כמוביל כלי רכב, נפל במהלך עבודתו ביום 10.6.05 ממשאית המשמשת להובלת כלי רכב מ.ר 1619415 (להלן גם: "המשאית"), המבוטחת בביטוח חובה אצל הנתבעת 4, ונגרמו לו נזקי גוף. הארוע התרחש עת העמיס על המוביל רכב מסוג קרייזלר מ.ר 9480228 (להלן גם: "הקרייזלר"), בבעלות הנתבעים 3-2, המבוטח בביטוח חובה אצל הנתבעת 1. הצדדים חלוקים בשאלת היות האירוע תאונת דרכים כמשמעותה בחוק הפיצויים בהתייחס לכל אחד מהרכבים. הדיון בתיק פוצל והחלטה זו עוסקת בשאלת החבות.

נסיבות הארוע

נפנה לבחון את נסיבות הארוע בהתאם לכתב התביעה ולראיות. בכתב התביעה נרשם כי התובע הגיע לסוכנות קרייזלר בבאר שבע על מנת להעביר מכוניות לסוכנות שבתל – אביב. בנו היה עמו. "התובע ובנו נכנסו למכונית מסוג קרייזלר 300 מ.ר. 9480228...על מנת לנסוע עמה במעלה המשאית. הם עלו עם הרכב על המשאית בנסיעה לקומה השנייה של המשאית כאשר במהלך הנסיעה, התובע עצר את הרכב בעודו במעלה הקומה השנייה, מאחר ובדרכו עמדו והפריעו לנסיעה, סטופרים של המשאית. התובע כאמור עצר את הרכב, יצא ממנו, הזיז את הסטופרים ולאחר מכן, בדרכו להיכנס בחזרה לרכב הקרייזלר על מנת להמשיך בנסיעה במעלה הקומה השנייה של המשאית, איבד את שווי משקלו ונפל מטה מהמשאית אל הרצפה ונפגע קשה בגפיו התחתונות...יודגש כי בזמן שהתובע יצא מהקרייזלר על מנת להזיז את הסטופרים, מנוע המשאית היה בפעולה כאשר בנו של התובע נמצא בתוך הרכב".

בתצהירו ציין התובע כך: "הגעתי לסוכנות ביחד עם הבן שלי אנטון, אשר התלווה אלי לנסיעה עם המשאית...אני והבן שלי נכנסנו לתוך מכונית קרייזלר 300...והתחלתי לנסוע עם הקרייזלר במעלה המשאית לקומה השנייה. כאשר הגעתי עם הקרייזלר במעלה הקומה השנייה, עצרתי את הקרייזלר, יצאתי ממנו על מנת לשים את הסטופרים בגלגלים הקדמיים של הקרייזלר. שמתי את הסטופרים ואז כאשר הסתובבתי, לפתע רגלי נתקלה באחד הסטופרים הנוספים אשר היו על מתקן של הסוס עליו מעמיסים את הרכבים וכתוצאה מכך איבדתי את שווי המשקל, תפסתי את הדלת של הקרייזלר אשר נפתחה, ואז נפלתי מטה מהקומה השניה אל הרצפה וכתוצאה מכך נפגעתי באופן קשה בשתי רגלי. ברצוני להוסיף ולציין כי בזמן שיצאתי מהקרייזלר על מנת לשים את הסטופרים, מנוע הקרייזלר היה בפעולה כאשר בני אנטון נמצא בתוך הרכב".

בחקירתו ציין כי הקרייזלר היה הרכב הראשון שהעמיס על המשאית, מתוך ששה רכבים שהיה אמור להעמיס. הוא העמידו בקצה הקדמי של הקומה השניה של המשאית, משך הבלם, העביר להילוך חניה, יצא מהרכב, סגר את הדלת ולא כבה את המנוע. הוא הלך לחלק האחורי ימני של הרכב על מנת לשים סטופר. את הסטופר שם לפני הגלגל הימני אחורי. אין צורך לשים סטופרים על כל ארבעת הגלגלים ויש רכבים שדי להם בסטופר אחד. לקרייזלר הספיק סטופר אחד. לאחר ששם את הסטופר התיישר, הלך אחורה, נגע בסטופר אחר באקראי ונפל. לאחר התקנת הסטופר הוא תכנן להזיז מעט את הקרייזלר עד הסטופר ואז לכבות המנוע, לרדת מהמשאית ולהמשיך בהעמסת רכבים נוספים.

הוצג טופס התביעה לדמי פגיעה שהגיש התובע, מיום 7.7.05. בתאור הפגיעה בטופס ציין התובע: "העליתי בנסיעה רכב קרייזלר 300 על המשאית. יצאתי מהרכב על מנת להזיז סטופרים ובבואי לחזור ולהיכנס לרכב על מנת לנסוע עמו קדימה, אבדתי שווי משקל ונפלתי מהמשאית למטה".

מטעם התובע העיד גם בנו, אנטון, יליד 1988. בתצהירו ציין כי ביום התאונה "התלוויתי לאבא שלי ליום עבודתו על מנת לצלם כיצד הוא מבצע את עבודתו על מנת לערוך לו סרט. נסענו להעמיס רכבים...לצורך העברת המכוניות אל סוכנות מכוניות קרייזלר – סוזוקי שבתל- אביב...הגענו אל הסוכנות ואבא שלי התחיל להעלות את הרכבים אל המוביל. אני ואבא שלי נכנסנו לתוך אחת המכוניות, מכונית קרייזלר 300, כאשר אני ישבתי מקדימה בסמוך לאבא שלי. אבא שלי החל לנסוע עם הקרייזלר במעלה המוביל לקומה השניה. כאשר הגענו עם הקרייזלר לקומה השניה, אבא שלי עצר את הקרייזלר, יצא ממנו על מנת לשים את הסטופרים בגלגלים הקדמיים של הקרייזלר. בזמן שאבא שלי יצא החוצה, אני נשארתי בתוך הרכב כאשר מנוע הרכב עבד. אני אמנם לא ראיתי מה קרה וכיצד אבא שלי נפל, אולם בעוד אני נמצא בתוך הרכב, לפתע שמעתי פתיחה של הדלת של הקרייזלר ושמעתי צעקה של אבא שלי שנפל למטה".

בחקירתו ציין כי רכב הקרייזלר היה הרכב הראשון אותו אביו העלה על המשאית. הרכב הועלה בנסיעה קדימה. הסטופרים הם על הרמפה של המשאית והם מיועדים למנוע תזוזת המכוניות בעת הובלתן. בעת הפריקה מורדת הרמפה והסטופרים משוחררים. בעת העמסת הרכבים מנוע המשאית המשיך לעבוד. התובע העלה את הקרייזלר עד לקצה החלק העליון של המשאית, עצר, העביר למצב חניה ויצא מהרכב כדי לשים את הסטופרים בגלגלים האחוריים ולא הקדמיים: "הלך לחלק האחורי של האוטו, מצד ימין, כלומר בצד בו אני ישבתי...הרכב היה מונע, הייתי בתוך הרכב, שמעתי רדיו והיה מזגן". הרכב לא הגיע למקומו הסופי "כי אבי היה צריך להזיז אותו להיצמד לסטופרים. הוא הגיע לחלק העליון של הרמפה...הוא הגיע לקצה הרמפה". הוא אישר כי בכל מהלך הדרך לא היה ברמפה שום מכשול שהפריע לו להעלות את הקרייזלר למקומו, גם לא הסטופרים. התובע שם את הסטופר בצד הקדמי של הגלגל האחורי ימני.

מטעם הנתבעים 1 -3 הוגשו שני תצהירים. האחד, של מנהל סוכנות קרייזלר בבאר שבע, מר טל דוד. השני, של עובד הסניף, מר ירון פלס. שניהם היו במקום בעת הארוע. בשני התצהירים צוין כי התובע החנה את הקרייזלר בקומה השנייה של המשאית, כבה את המנוע של הקרייזלר, יצא ממנו, נסה לרדת מהמשאית ואז מעד ונפל לכביש. מר דוד ציין עוד בתצהירו כי: "התובע לא יצא מרכב הקרייזלר על מנת לשים סטופרים כלשהם בגלגלים הקדמיים של הסטופרים והוא מעד ללא שום קשר לסטופרים כלשהם ולאחר שסיים את השימוש ברכב הקרייזלר". עוד הוצג מכתב בחתימתו של מר טל דוד מיום 15.8.05 לסוכנות הביטוח, בתגובה למכתבו של ב"כ התובע. במכתב זה ציין מר דוד: "נהג המובילית החנה את הרכב בקומה השניה וכיבה את המנוע של הרכב והוציא את המפתחות. בעודו מנסה לרדת מהקומה השניה של המובילית לקומה הראשונה, מעד ונפל לכביש. אין שום קשר בין הרכב שלנו למעידתו של הנהג ולנפילתו לכביש. אם הנהג היה מספיק אחראי וזהיר כל זה לא היה קורה".

בחקירת מר פלס ומר דוד התברר כי, בניגוד גמור לאמור בתצהיריהם, הם כלל לא ראו את הנסיבות שקדמו לארוע הנפילה והם אינם יודעים לספר על הארוע פרטים מעבר לכך שהתובע נסע עם רכב הקרייזלר והעמיסו, כאשר זה היה הרכב הראשון שהועמס, על המשאית. הם אינם יודעים אם התובע יצא מרכבו על מנת לסדר הסטופרים או על מנת לרדת לקומה הראשונה של המשאית לאחר שהחנה את הקרייזלר במקומה ואינם יודעים אם מנוע הקרייזלר היה מונע. מר דוד העיד כי: "ראיתי עד השלב שהאוטו עצר על המוביל. לא ראיתי את התובע שם סטופר. ראיתי אותו הולך ע"ג המובילית וראיתי שהמוביל עצמו נצא על הרצפה. לא ראיתי אם הוא כבה את המנוע. לא ראיתי שהוא כבה את המנוע וגם לא שמעתי. לא ראיתי שהוא מנסה לרדת מקומה שניה לראשונה. האמור בסעיפים 3-4 לתצהיר, אני לא ראיתי". מר פלס העיד כי "אני וטל שוחחנו עם הפנים למשאית, פתאום כשהבחור נפל אמרתי לטל, תראה הוא נפל. לא ראיתי את הטעינה של הקרייזלר, כבר היה למעלה. לא התייחסנו לנושא העליה ואני לא יכול להעיד על זה. אני לא יכול להעיד על שלבי העמסה. ראינו את האוטו למעלה ואז התובע נפל...אני הייתי במרחק 30 מ' מהאוטו, לא אמרתי שהוא כיבה, הדלת הייתה סגורה, אוטו חדש, גם ליד הרכב אני לא אדע אם הוא מונע או לא. הוא עמד עם הגב אלינו וראיתי שהוא נוחת למטה, הוא עמד עם הפנים לכיוון האוטו וצנח אחורה".

טענות הצדדים

התובע בסיכומיו טוען כי נפילתו מהמשאית לאחר שסידר את הסטופרים בגלגלי הקרייזלר, בבואו להיכנס חזרה אל הקרייזלר ולנסוע עמו קדימה, ארעה עקב "שימוש ברכב מנועי" בהתייחס לקרייזלר. התובע מציין כי אינו דובר עברית ולכן התקשה לספר לבא כוחו את נסיבות התאונה. אשתו בצעה את מלאכת התרגום אך כיון שלא הייתה נוכחת במקום התקשתה גם היא להבין את הנסיבות. בשל בעיית השפה קיימים אי דיוקים בין הגרסה הראשונית שנכתבה בכתב התביעה ובין זו שנכתבה בתצהיר התובע. בשל בעיית השפה גם נרשם בתצהיר התובע כי ביקש לשים הסטופרים בגלגלים הקדמיים בעוד שהתכוון לגלגלים האחוריים מקדימה. התובע טוען כי לסטופרים חשיבות גדולה כיון שמטרתם למנוע תזוזה של הרכב המובל בעת נסיעה ובהעדרם קיים סיכון תחבורתי משמעותי. נטען כי יציאת התובע מהקרייזלר לצורך סידור הסטופר הייתה פעולה חיונית לנסיעה שכן בלעדיה לא ניתן היה להמשיך בנסיעה עם הקרייזלר בצורה בטוחה ובטיחותית. הכניסה לקרייזלר לאחר סיום סידור הסטופרים נחשבת "כניסה" ו"נסיעה" המהוות שימוש מוכר בהתאם לחוק הפיצויים. לפעולת סידור הסטופרים יש קשר ישיר לעצם הנסיעה, היא נעשתה בסמיכות מקום וזמן לרכב ולנסיעה בו. התובע מפנה להלכה שנפסקה ברע"א 5738/97 תעבורה מיכלי מלט בע"מ נ' הסנה, פ"ד נג(4) 145 (להלן: "עניין תעבורה"), שם נקבע בדעת רוב כי שחרור בלם- סטופר במשאית להובלת מכוניות, בדומה לזו שבענייננו, על מנת לנסוע ברכב המובל ולפרוק אותו, היא פעולה חיונית לנסיעה, כמו הסרת מכשול בסמוך לגלגל המונע את תנועת הרכב. נקבע כי פעולה זו נכללת בשימוש מוכר על פי חוק הפיצויים. נטען כי, גם בענייננו, סידור הסטופר מהווה פעולה חיונית לנסיעה עם הקרזיילר. לחילופין, טוען התובע, נעשה שימוש של "ירידה" מהמשאית, גם הוא שימוש מוכר על פי חוק הפיצויים.

הנתבעים 1-3 טוענים בסיכומיהם כי עדותו של התובע לעניין נסיבות הארוע היא עדות יחידה של בעל דין, שהרי בנו לא ראה כיצד התרחשה התאונה ובכל מקרה גם לבנו עניין ואינטרס זהה בתוצאות המשפט. נטען כי עדות התובע רצופת סתירות ואינה עולה בקנה אחד עם כתב התביעה ועם תצהירו. נטען כי בכתב התביעה לא צויין כי מנוע הקרייזלר עבד אלא רק מנוע המשאית והטענה כי המנוע עבד היא עדות כבושה והרחבת חזית. נטען כי קיימות סתירות גם בין התצהירים מטעם התובע ובנו, שם נטען כי התובע בקש לשים סטופר בגלגלים הקדמיים, בעוד שבחקירת התובע התברר כי מדובר בסטופר אחד בלבד בגלגל האחורי ימני. ההסבר כי התכוונו לכך שהסטופר הונח בחלקו הקדמי של הגלגל הימני האחורי אינו הגיוני כי לא ברור כיצד אמור היה למנוע הידרדרות לאחור של הקרייזלר. אין לקבל את ההסבר כי הסתירות נבעו בשל קשיי שפה. חזקה על ב"כ התובע כי ודא היטב עם לקוחו מהן נסיבות הארוע המדויקות טרם הגשת התביעה. הנתבעים 1-3 טוענים כי התובע נפל לאחר שסיים השימוש ברכב הקרייזלר ורצה לרדת מהמשאית, בהתאם לגרסה שנשמעה מפי מר פלס ומר דוד. נטען כי יש חיזוק לכך בדו"ח מד"א ובטופס התביעה לדרגת נכות למוסד לביטוח לאומי, שם נרשם כי התובע "נפל ממשאית" וכן "נפילה ממוביל רכבים", מבלי שאוזכר הקרייזלר. בנסיבות אלו הסתיים השימוש בקרייזלר.

הנתבעים 1-3 טוענים עוד כי גם על פי גרסת התובע בעדותו, על פיה יצא מרכב הקרייזלר על מנת לשים סטופר לפני הגלגל האחורי ואז נתקל בסטופר אחר - אין מדובר בשימוש ברכב הקרייזלר. נטען כי הכנסת הסטופר לא הייתה חיונית לצורך המשך הנסיעה בקרייזלר. התובע יכול היה להמשיך לנסוע בקרייזלר ללא כל מכשול, כפי שנסע עד שהעמיד את הקרייזלר. גם אם הסטופרים נועדו למנוע תזוזתם והידרדרותם של הרכבים המובלים בזמן הנסיעה – הרי שהתקנתם נועדה להבטיח את נסיעתה הבטוחה והבטיחותית של המשאית המובילה ולא של הרכב המובל, שהרי הרכבים המובלים כלל אינם מצויים בנסיעה בעת ההובלה. הנתבעים 1-3 טוענים כי פסק הדין בעניין תעבורה לא רק שאינו הולם את המקרה שבפנינו מבחינה עובדתית, שהרי באותו מקרה היה צורך לשחרר את הסטופר על מנת להמשיך בנסיעה ובלעדי כן לא ניתן היה להמשיך לנסוע מבחינה פיסית, אלא שגם אינו מייצג עוד את ההלכה הפסוקה המחייבת כיום. גישת הרוב בעניין תעבורה נדחתה בפסיקה מאוחרת יותר של בית המשפט העליון. בהתאם להלכה זו, פעולת התובע אינה מהווה חלק אינטגרלי מ"נסיעה" בקרייזלר ואין מדובר בשימוש מוכר בחוק הפיצויים. נסיעתו של התובע בקרייזלר באה לקיצה ולא החלה נסיעת ההמשך הנטענת. בנוסף, טוענים הנתבעים 1-3, גם אם היה מדובר בשימוש, הרי שלא קיים קשר סיבתי כין השימוש ובין הנזק. הנזק נגרם עקב התקלות בסטופר כלשהו שהיה מונח על הרמפה. אין מדובר בסיכון שיצר הקרייזלר אלא סיכון שיצר השימוש במשאית. לא פעולת התקנת הסטופר תחת גלגלי הקרייזלר גרמה לתובע לאבד את שווי משקלו אלא התקלות בסטופר שאינו קשור לקרייזלר.

הנתבעות 4-5 טוענות בסיכומיהן כי אין מדובר בשימוש מוכר במשאית. התובע כלל לא התכוון לנסוע במשאית אלא לאחר שימשיך להטעין עליה עוד מספר משאיות ועל כן נפילתו אינה קשורה במשאית. התובע התכוון להמשיך נסיעתו ברכב הקרייזלר ולאחר מכן להמשיך ולהעמיס רכבים נוספים. הוא נפל תוך כדי פעולת הטענת המשאית, ללא כל שימוש בה. מדובר בפעילות של פריקה וטעינה המהווה חריג לשימוש על פי חוק הפיצויים.

דיון והכרעה

נסיבות הארוע

אני מקבלת גרסת התובע בעדותו בבית המשפט לעניין נסיבות התאונה. אמנם, בכתב התביעה נרשם כי הסטופרים הפריעו לנסיעה בקרייזלר והתובע יצא על מנת להזיזם ובתצהיר התובע ובנו נרשם כי התובע יצע על מנת לשים סטופרים בגלגלים הקדמיים אך התרשמתי כי אכן אי דיוקים אלו נובעים מקשיי תקשורת והבנה בין התובע ובא כוחו לאור כך שהתובע אינו דובר היטב את השפה העברית. עדות התובע הייתה אמינה והתרשמתי כי הוא אינו מבקש לשפץ גרסתו או לשנותה אלא כי סיפר באופן מדוייק את שארע. עדותו זו נתמכה גם בעדות בנו, למרות שהבן לא ראה את הנפילה עצמה, וגם בעדות מר פלס ומר טל, לעניין עצם התרחשות התאונה והנפילה מהקומה השניה. מר פלס ומר טל לא ראו את פרטי הארוע, בניגוד לאמור בתצהירם, וכל שניתן ללמוד מעדותם היא המסגרת הכללית של הארוע. אני קובעת, אם כן, כי התובע הוכיח כנדרש את נסיבות הארוע. בהתאם לעדותו, הוא העמיס את הקרייזלר על המשאית כאשר רכב זה היה הרכב הראשון אותו העמיס, מתוך ששה רכבים. מנוע המשאית היה מונע לצורך הרמת והורדת הרמפה. הוא נסע עם הקרייזלר והעמידו בקצה הרמפה בקומה השניה של המשאית. היה עליו להצמיד לאחד מגלגלי הקרייזלר סטופר, על מנת למנוע תזוזה של הקרייזלר בעת נסיעת המשאית. לצורך כך יצא מהקרייזלר, בעודו מונע ובעוד בנו בתוכו, סגר את הדלת והלך לצד הימני אחורי של הקרייזלר. הוא הניח סטופר לפני הגלגל הימני אחורי ותכנן לשוב לקרייזלר ולהזיזו מעט קדימה עד הסטופר. בשלב זה נתקל בסטופר אחר שהיה על הרמפה ואשר אינו קשור לקרייזלר, מעד ונפל מהמשאית.